אין לו פריחה מרהיבה, אין לו ניחוח קסום, הוא די נמוך וצבעו ירוק – אפרורי. הוא צנוע ואינו מושך תשומת לב, אבל התכונות שלו לא פחות ממדהימות. האזוב (Origanum syriacum) הוא שיח בר הגדל בארץ ומוכר לנו מאוד כתבלין. אך בנוסף לטעמו, יש לו סגולות מרפא ייחודיות. לאחד שנקטף בהגזמה ברחבי הארץ, הכריזו עליו ברשות הטבע והגנים כצמח מוגן.
האזוב נחשב צמח אנדמי לאזורנו (ייחודי הגדל רק פה) – ישראל, סוריה ולבנון ויש שיגידו שסגולותיו ויכולות הריפוי שלו מותאמים ועוצמתיים יותר למי שחי באזור. זו כנראה הסיבה שהוא אחד מן הצמחים החשובים ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי ארץ-ישראל. השימוש הנפוץ והמוכר ביותר של צמח האזוב הוא תבלין הזעתר, אך למעשה לאזוב סגולות ריפוי רבות ומגוונות, מעבר לטעמו המיוחד.
הוא מקל במצבי הצטננות, בכאבי אוזניים ושיעול.
מסייע להעלמת כאבי ראש.
מטפל בתולעים בבטן.
מומלץ לשימוש לסובלים
מאקזמה בעור.
מסייע במצב של דלקות חניכיים ועוד.
אבותינו הכירו את האזוב כצמח תבלין ומאכל, כצמח פולחן וכצמח מרפא. פרט להיותו תבלין שכיח ביותר שימש האזוב בימי קדם גם כחומר חיטוי: "תחטאני באזוב ואטהר" (תהילים נא, ט). חיטאו בו את המזבח, וכן את מי שנגע במצורע.
הביטוי "מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר" (מלכים א, ה, יג) הטעה רבים לחשוב כאילו אזוב הוא הקטן בצמחים, ולכן קראו בעבר לטחבים בשם אזוב. אולם הכוונה שָׁם לקטן בעצים, והאזוב נחשב לצורך זה כעץ, כי גבעוליו מן השנים הקודמות אכן מעוצים. בתורה נזכרים היבטים שונים לשימוש באזוב: בפסח מצרים (שמות יב, כב), בטהרת מצורע (ויקרא יד, ד), בשרֵפת פרה אדומה (במדבר יט, ו), בהזאה על טמא־מת (במדבר יט, יח).
האזוב שימש כצמח מרפא בקשת תחומים רחבה – ברפואה בעת העתיקה המליצו להשתמש באזוב לריפוי פצעים ומחלות שנקשרו בדרכי הנשימה והעיכול, אסף הרופא המליץ להשתמש בצמח להרחקת תולעי מעיים, הרמב"ם המליץ לטיפול בדלקות בדרכי השתן וכמסייע לעיכול והרב יעקוב צהלון טען שהאזוב מזקק ריאות ובית חזה מלחויות.
סגולותיו הרבות של האזוב
החומרים הפעילים באזוב - CARVACROL ו THYMOL.
קרבקול - נוגד חימצון, מסייע להגן על גופנו מפני חיידקים ואף מונע את פלישתם לגופנו מלכתחילה. השימוש בו אינו יוצר עמידות (כמו למשל מה שקורה עם אנטיביוטיקה) ולכן ניתן לחזור על הטיפול לאורך זמן ופעמים רבות והוא ימשיך להיות אפקטיבי. מחקרים מצביעים על כך שהקרבקרול למעשה פועל כמו האנטיביוטיקה- הוא פוגע בקרום החיידק ובכך משמיד אותו. זוהי הסיבה שהאזוב נחשב לאנטיביוטיקה של הטבע.
תימול - מסייע להרגיע את הגרון ולהפחית תחושות של כאבים, שריפה ודלקתיות. הוא משמן את הגרון ואת הריאות המודלקות שלנו וכתוצאה מכך, תורם למניעת גירוי התקפי שיעולים. בנוסף, הוא מסייע לשחרר את דרכי הנשימה מהצטברויות של נזלת וחיידקים, על ידי עידוד סילוק הגודש דרך דרכי האף.
האזוב מייעל את תהליך העיכול שלנו, על ידי גירוי הפרשת מיצי העיכול והאנזימים השונים מהכבד או כיס המרה, לקיבה ולמעיים. התימול מסייע להרגיע את דרכי העיכול ולהקל על צרבות ותחושות שריפה. ובנוסף, האזוב מסייע לגוף להילחם בפולשים ופטריות שונות, שעשויים לפגוע באיכויות העיכול שלנו ולהזיק לגופנו בטווח הארוך. על ידי כך, תהליך העיכול הופך ליסודי יותר: אנו נצליח לספוח יותר ערכים תזונתיים מהמזון שלנו שיעשירו את גופנו בבריאות ונתרום למניעת תופעות עיכול כגון שלשולים או עצירויות.
הקלה על כאבים – מחקרים הראו כי שימוש בשמן אורגנו מסייע להפחית כאבים. ההשערה היא שהקרבקרול, בזכות סגולותיו האנטי-דלקתיות, עומד מאחורי השפעותיו המרגיעות של שמן האורגנו.
טיפול בקנדידה ושאר פטריות - השילוב החזק של נוגדי החמצון המצויים באזוב, בפרט הקרבקרול, תורמים להיווצרות תרכובת אנטי-פטרייתית עוצמתית, המסייעת לחזק את המערכת החיסונית שלנו ולנתק את אספקת המים מהגוף לפטריית הקנדידה – כך שתגווע מהתייבשות. מחקרים אימתו כי האזוב מסייע להתמודד ביעילות יוצאת דופן, עם לפחות 16 זנים שונים של פטריית הקנדידה, כולל פטרת שהתפשטה לאיברי המין ולמערכת הנשימה והגרון. הוא אף מוגדר כטיפול אלטרנטיבי טוב להתמודדות עם התופעה. ובאותה הדרך בה האזוב מטפל בקנדידה, הוא מסייע בטיפול במגוון בעיות פטרייתיות אחרות.
לא סתם בחרנו לקרוא לשמן האורגנו שלנו "אזוביוטיקה". האזוב נחשב לאנטיביוטיקה של הטבע.
